החלטה בתיק ע"ע 17081-07-13

השופטת רונית רוזנפלד

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו מיום 2.6.13 (השופטת אורנית אגסי ונציגת ציבור גב' רחל הרצוג; תע"א8957-06), בו חויבה המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים הפרשי שכר בגין פנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף חויבה המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

2.   המבקשת הינה גוף דו מהותי, הפועל על פי רישיון שהתקבל מכוח סעיף 2 ל תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), תשכ"ז-1966.

3.   המשיב 1 (להלן- מר אסולין) החל את עבודתו אצל המבקשת בחודש יולי 1971, בתפקיד בכיר, כסגן מזכ"ל ומנהל מנגנון, עד לפרישתו לגמלאות ביום 23.3.93. מר אסולין פרש לגמלאות כחלק מצעדי התייעלות והבראה שנקטה המשיבה, ולאור הצעתה לפיה כל מי שעבד מעל 15 שנה ויפרוש מרצון, יקבל פנסיה בשיעור 70%, וכן יקבל תוספת 10% בגין הפרישה. במסגרת הסכם פרישה מפורט שנערך עם מר אסולין נקבע כי גמלתו תעמוד על 70%, כמו כן נקבע שיעור שכרו הקובע.

4.   המנוח מר רוט (להלן- המנוח) עבד אצל המבקשת החל בשנת 1947 ושימש בתפקידו האחרון כמזכ"ל המבקשת. המנוח עבד  אצל המבקשת במשך 50 שנים. ביום 6.9.94 פרש המנוח מתפקידו והחל לקבל תשלומי פנסיה מהמבקשת. ביום 25.3.03 נפטר מר רוט, ורעייתו, המשיבה 2 (להלן- גב' רוט) החלה לקבל גמלה בשיעור  60% מן הגמלה אותה קיבל בעלה המנוח.

5.   בחודש אפריל 2005 הבחינו המשיבים כי שיעור הגמלה המשולם להם נמוך באלפי שקלים מהסכום שהיה צריך להשתלם בהתאם להסכם. כך נודע להם לראשונה כי המבקשת החליטה באופן חד צדדי להפחית את שיעור גמלתם. לאחר שהבחינו המשיבים כי גם בחודשים מאי ויוני 2005 בוצעו תשלומים מופחתים של הגמלה, פנה מר אסולין למר יצחק בש, רואה חשבון במבקשת, על מנת לבדוק את השינוי. בתגובה,  הודע לו על ההחלטה אודות הקיצוץ בשיעור הגמלה.

6.   במכתב המבקשת מיום 19.6.05 הבהירה המבקשת כי החלטתה בדבר הפחתה בשיעורי הגמלה התקבלה בהתבסס על חוות דעת משפטית לפיה המשיבים קיבלו גמלה בשיעור חריג, בניגוד לחוקת הפנסיה. בעקבות מכתב זה ולאחר מספר פניות למבקשת, פנו המשיבים למבקשת ביום 7.11.05 באמצעות עו"ד, ומשלא נענו, הגישו ביום 4.10.06 את תביעתם לבית הדין האזורי.

7 .   המשיבים טענו בתביעתם כי המבקשת הפרה באופן חד צדדי, בחוסר תום לב ובניגוד לדין את הסכמי הפרישה עליהם היא חתומה. זאת, בחלוף שנים רבות בה שולמה להם גמלתם על פי ההסכם. עוד טענו המשיבים כי המבקשת לא הוכיחה כל סיבה להתנהלותה זו, ועל כן הם זכאים למלוא תשלום הגמלה מהמועד בו הופסקה. בנוסף תבעו המשיבים פיצויי הלנת שכר, מענק יובל ותוספת יוקר שלא שולמו להם לטענתם.

      המבקשת טענה בתגובה, כי הסכמי הפנסיה התקציבית עליהם חתמה עם המשיבים חרגו באופן קיצוני מן המקובל, והם נוגדים את תקנת הציבור. משכך, כך לטענתה, היתה נתונה לה הסמכות, לאור המצב הכלכלי אליו נקלעה, לבחון את שיעור גמלתם של המשיבים, ולהפחיתו באופן חד צדדי. לפיכך, החלטתה התקבלה כדין ואף ההודעה למשיבים נשלחה כדין. בנוגע למענק היובל טענה המבקשת כי אין היא חייבת לשלמו, ועל כן דין התביעה ברכיב זה להדחות. בכל הנוגע לתוספת היוקר טענה המבקשת כי המשיבים קיבלו תוספת יוקר עד לתקרה הקבועה בהסכמים הקיבוציים, ועל כן דין התביעה ברכיב זה להדחות.

8.   במסגרת דיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 17.6.09 בפני הנשיאה עליה פוגל הגיעו הצדדים להסכם פשרה זמני, בדבר שיעורי הגמלה שיקבלו המשיבים למשך תקופות זמן קצובות. כמו כן הוסכם על סכומים חד פעמיים בשיעורים שונים שתשלם המבקשת למשיבים בגין הפחתת הגמלה על חשבון התביעה, ממועד תחילת ההפחתה מחודש אפריל 2005 (נראה כי בטעות נרשם בהסכם "אפריל 2004"), ועד חודש מאי 2009. ההסכם קיבל בשעתו תוקף של החלטה.  הסכם זה והסכומים שנקבעו במסגרתו עומדים בלב הערעור שהוגש לבית דין זה, וכך נקבע בו:

" 1. התובע 1 יקבל תשלומי פנסיה חודשיים בגובה 17,600 ש"ח החל מהתשלום בעבור חודש יוני 2009 וזאת למשך 10 חודשים.

בנוסף יקבל החזר ביטוח לאומי.

2.  כמו כן, יקבל התובע 1 סכום חד פעמי בעבור התקופה שמחודש אפריל 2004 ועד חודש מאי 2009 (כולל) על חשבון התביעה, בסך  של 230,000 ש"ח אשר ישולמו בתוך 15 יום מהיום.    

3.  התובעת 2 תקבל תשלום חד פעמי נוסף בעבור התקופה שמחודש אפריל 2004 ועד חודש מאי 2009 (כולל) על חשבון התביעה סך של 30,000 ש"ח אשר ישולמו בתוך 15 יום.

4.  בחודשים בהם ישולמו לשאר גמלאי הנתבעת פנסיות יג', יד' ופיצוי בגין אדר ב' ו/או הבראה ישולמו גם לתובעים פנסיות כאמור לפי הקריטריונים לעיל.

5.  הסכם זה הינו זמני. הצדדים ינהלו מו"מ להסכם סופי.

ככל שבתוך 10 חודשים לא יגיעו הצדדים להסכם סופי, ייקבע התיק להוכחות."

למרבה הצער לא עלה בידי הצדדים להגיע לפתרון כולל של הסכסוך.